גבול פרוץ
2023
סלון לאמנות, ת"א, אוצרת קרן וייסהוז
























למי שמכיר את העבודות של נועם עומר, לא נראה שרישומי עיפרון יכולים להתאים לדרכי ההבעה האופייניות לו. העוצמה של ציוריו בדרך כלל מתבטאת באופן כמעט צעקני, כשהדמויות נראות כמבקשות לקפוץ מן הקירות ולנפץ את גבולות המסגרת. משום כך, הבחירה של נועם בעיפרון כטכניקה המרכזית בה הוא השתמש במשך שנה שלמה (2020) יכולה להיראות כחריגה. אולי הדרך הטובה להסביר בחירה זו היא על ידי הניגוד בין מוסיקה סימפונית למוסיקה קאמרית. במוסיקה הקאמרית האמן מבקש לדבר בשקט, לקבוצה מצומצמת בתוך חדר אינטימי, או אפילו לנהל דיאלוג בינו לבין עצמו. כך נועם בציוריו הקאמריים בעפרונות צבעוניים. במקום בו בציוריו האחרים הוא יוצר ניגודים בוטים, בעבודת העיפרון הוא יוצר טקסטורות עשירות אך עדינות. במקום בו בציוריו האחרים הוא מציג את הגוף והפנים של הדמות כשאלה נקרעים ברגשות עזים, בעבודות העיפרון הוא חוקר את גווני התחושות והרגשות המופנמים יותר. אין ספק כי התואר "לירי" לא מאפיין את עבודותיו הרגילות. הוא יכול בהחלט להתאים לעבודות בעפרון.
התערוכה הראשונה של נועם בגלרית הקיבוץ בשנת 2008 באוצרותו של יניב שפירא נקראה "העולם". התערוכה הנוכחית נקראת "העולם בעפרון", דווקא כדי להדגיש הן את הקשר והן את הניגוד לעולמו הרגיל. העולם שמוצג כאן התפתח באופן הדרגתי, מן הפרט, דרך הזוג והשלישיה, ועד לסצינות רחוב רבות משתתפים. נועם "כבש" את עולמו כשהוא עובר מן הפנימיות האינטימית של הדמות הבודדת עד לתמונות גדולות ממדים, שמציגות פנורמה אנושית רחבה ברקע אורבני עשיר. כל הציורים של דמות בודדת נעשו בתחילת הדרך (בחודשים הראשונים של השנה), כשעם התפתחות העולם, באה גם ההעזה לטפל בקומפוזיציות יותר ויותר מורכבות.