שירים
בגידה
חפרתי
חפרתי
עם מעדר סכין
וכף חלודה.
חפרתי
חפרתי
מצאתי בגידה
היא הבהיקה
חשופה עירומה.
גירדתי והחלקתי את בשרה
ניקיתי אותו מבוץ
ועשבי חשיכה
שייפתי אותה
מרחתי אותה בלקה
פעם ראשונה שניה
ריפדתי אותה
במגבות יבשות.
בבור הייתה כותונת מוכתמת
ופרוות חזירים מצחינה
את סודה לא אדע לעולם.
אלוהים לקח אופיום
אלוהים לקח אופיום
לפני מותך
אך אין הצדקה למעשיו
אין לו פרקליט
שיזכה אותו
מפספוס כזה שחור.
חיילים נופלים
כוכבים נופלים
היית חייל
גם פטריוט
עכשיו תתרום
לב כליות וריאות
נצדיע לארונך
נצדיע לאחרית הימים
אני למעלה
אתה למטה
שניים
זוג עיניים
רוצצתי לי עיין אחת
מה יהיה
אם קקלופ כמוני
ירוצץ את עינו היחידה?
אנחנו שניים
אני בשמלה שחורה
אתה בתכריכים
פופו החתול
מיילל שלום
השכנים מנופפים בידם
היית אוהד מכבי
עכשיו זאבים לבנים
אוהדים את עצמותיך
חייל שחור
טורף
חייל לבן
השחר
דוחף את השקיעה
ומפיל אותה
לחור שחור
האחרית נושקת
לגיהנום
אני הוזה
רואה אלמוגים
קני סוף
ודגיגים
ים חיילים מתנפץ
על ריף מתים
חיילים ניתזים למעלה
חיילים ניתזים למטה.
אדון יואב חולה
אדון יואב קודח
לא זע ימינה או שמאלה
לא לשדים
לא למלאכים
יקר וחם לי הוא יואב
ובחולה מטפלים
במסירות.
אני ואבי
אוהבים את יואב
שלושתנו ערומים
ערום זקן
ערום בריא
ערום חולה
וחולי הוא שעשוע קל
יקר הוא יואב
ובחולה מטפלים
במסירות.
אבי אלי קורן
ויואב
מחוויר
ואני לאבי מאיר
והחולה כמו רוח
נחלשת
פגומה
מזמור קודר.
אבי מולידי
אתה שמימי וארצי
אתה אישה בשרנית
הוא ששוכב לידנו
שלד כמעט
האם תשתיתו
תצהל ותחזיק?
אתה לא אבי אתה אל
זקוף קומה!
אתה הוא כוכב
שנשים מולידות
אבי הוא ברק בוגד
רעם מרעים
נבגוד בחולה
כבר שכחתי את שמו
לא הופיע חולה כלל
בשיר שנכתב
כי אבי עולה בנפשו
על כל אב
בסיפור עגום זה
המצפון מאוכזב
ונבעט ביואב
נבעט ביואב.
יסמין
אתה שוכב במיטתך
חושב רק עליה יסמין
אני יושבת פגועה נפוחה
מוכת דבר ושחין.
אתה שוכב במיטתך
חושב רק עליה יסמין
אינני כבר יודעת
חדלתי להאמין
אתה שוכב במיטתך
חושב רק עליה יסמין
אני מתהפכת במיטתי
על שמאל ועל ימין
אפור השמאל
משחיר הימין
איתי השטן יסמין.
סיפור קצר
שני אחים היינו
ושנינו משכנו זה בעקב זה
ושנינו לאב הגשנו מנחה
והאב קיבל מנחתו של השני
ודרך על שלי
והקנאה פרצה
והשאר שחור משחור
שחור שחורתיים.
השכם בבוקר קמתי למעשה היצירה
ולקחתי את כליי
והמרצתי מוחי
והתאהבתי במאורות הגדולים
וקרצתי לממשלת היום
ויללתי לממשלת הלילה
והגן שבניתי הוסיף עוד בשר לבשרו
ותרמתי לשמש את גידיה ודמה
והיא שלחה קרניה
ופצעה את העבים
והאירה את במת הגן
והנחתי בבמה
שרץ
וחיה
ועופות
ותנינים
ומוחי קדח
עד שכל שערותי נפלו
וקדחתי המזיעה חשפה עצמה לעולם.
ובלי לספור יותר משישה ימים
בניתי מקדשי
וביום השביעי נחתי ממלאכתי
אך באותו יום
שטפה קינאתי את מוחי
עד עכשיו אני תמה מדוע
כי יצירתי חדשה וטרייה.
מה הוא מבשל לעצמו תמהתי
הוא משחיז שם ברזלים
וכשחשבתי על אחי
מעילי נפל מכובדו
וסחף אותי לתהום סיוטים.
המאמינים הגדולים ביותר הם הרוצחים
ופגרי אויבם למזבח הבורא.
נסעד דג גדול היום
לחשתי לאבא במחשבותיי
אין שום פיתיון שתפס כזאת מפלצת
מאז שנפוצו העמים.
צחקה רוחו ואמרה
"כל עוד הדג הוא לא אחיך."
העורב השחיל מקורו לאוזני
ולחש.
"רוח על עוגה בוערת לחשה לי
תיגע בבהונותיו של הבורא
למה זה תמשול ברגשותיך
תרקיד אותם
תן להם את מזון האלים
דרבן את סערתם ותקרא תיגר לאחיך"
חייכתי לעורב
"מי ייתן וכל העולם
יוקף עורבים כמוך
הפרס לעורב המסייע
הכתר לעורב הנאור
מי אמר שעורבים חומדים אוצרות."
העורב המשיך
"אתה חזיר
אתה דיר חזירים
אתה האידאה של החזירים.
עקב אחיך עקב זהב
עקבך מדמם רודף אחריו."
לחשתי לאלים
קסמו לי
קסמו לי באוב
האם דין יצחק
הפסד לעשיו
וניצחון ליעקוב?
הפרס לזוכה הבכורה
מסע לכנען
כנען אם אשכחך תישכח ימיני
אך אם שמאלי הנבגדת תחזיק פטיש
היא תרעיד את סלעיך השחורים.
חמדת לבי
כלבי שמירה שומרים עליך מאחים
קנאים.
הקנאה היא הקבוע
שמכווץ לבב אם על עולליה.
"פצעי לי וחבורתי
ואחי פגר לחיית השדה"
תלתליו הכסופים של הנבל
נטפו דם נקם
שגם רוחות רוצחים
האמינו לרגע
"יש אלוהים
ותלתליו הם כסופים."
ורוחו של האח קרמה עור וגידים
לבוש כותונת פסים מנצנצת
וגם מאור היום
וגם מאור הלילה
קדו לקראתו
הופיע הזקן
"אבא"
צעקתי
עוד רגע וידו תתפוס את
זנב ראשי.
"נסעד דג גדול..."
צעקתי...
ונחה עינו של האב על יצירותיו של אחי
ומחשבותיו קיננו בליבו
ועורו סמר
וכל גופו המרוט התנער מזקנתו
וכל שריר דחף גבולותיו החוצה
וכולו זעק
"את שלך קניתי את שלו לא"
"אתה ניצחת"
לחשתי לאח
"אבל לי יש זין יהודי
את עורלתי אשמור בכלוב ברזל
מעוטר פסלוני זהב!"
"אתם שלושתכם הרכוש שלי"
לחש העורב.
"אלים קסמו לי
קיסמו לי באוב
דין יצחק
הפסד לעשיו
ניצחון ליעקוב"
כשבראתי יצירתי
הכול היה תוהו ווהו
וחושך על פני תהום
אז למה הקנאה לבנה כל כך
ומרחפת על פני המים
אולי אתעורר
אולי חלום.
כרמלה
לסבתי כרמלה
סגנית מלכת היופי, 1950
את, בובת שעווה
צלם אלוהים?
שתי שדיים היו לך
על אחת שמרת במרמה
הנחש ליקק את המושלמת
העולם נפל לרגלייך
אילו שמו סיר לילה על ראשך
בחשיפה של מחשוף או ירך
היית צדה את גדול המחזרים.
"אל נקם,
איך שברת את משקל שדיה."
כשצעדת בממלכת המתים
החיגרים והנכים
הביטו באשמה
שברת את מלאכת הבריאה
את פסל מושלם
אך תומרקין אמר
"אף פסל לא נשאר שלם".
את סגנית מלכת היופי.
שקר,
את מלכה!
תדע רוחך
אבא יהיה המאזן
אבא יהיה המייצב
ונכדך משוגע,
אם הוא לא יהיה
הוא ישתגע!
שחורה שלי
את שחורה
שחורה
בזלת קודרת שזופה
ואני לבן כל כך
עיניך כל כך שחורות
אני טורף אותך
ונושא תפילות-
אל תהיי לבנה אתי!
ואל תהיי שחורה כל כך
אנחנו יוצרים מעבר חציה
מי ייתן והוא יהיה סואן יותר....
אולי את בנויה משלושה צבעי יסוד
אבל אז את ברורה מידי
נאפיר את יחסינו?
את עזה וחזקה כמו גרניט
אבל דימוי ללא צבע לא שייך
לכאן
אני פוחד שיחסינו יאדימו
אבל אז אצא נבגד!
אם תהיה פגישה דיסקרטית
הפלטה תכהה
אבל מתוך פקעת יחסינו
נקודות לבנות יפוצו
ויפלו על חור שחור
נשים צריכות להראות פספורט
לשערי ליבי
אבל מלאך כמוך שובר
את ראש הבירוקרטיה
נתעלס
נתפרק
וזרעינו יאפיר וישחיר
תחת כנפי שטן לילי
וכנפיו ישכימו
וייכוו עד הבוקר הלבן
הבוקר הלבן.